עם המעבר מתרבויות שהעריצו את הנשי, לציוויליזציה שבמרכזה הסגידה לגברי, החל מתעצם הצורך לשלוט בנשים ולהגבילן. עוינות וחשדנות כלפי הישות הנשית הגיעו לשיאן באירופה והתבטאו בציד מכשפות בין המאות ה-14 ל-17 , שבהן הושמדו תשע מיליון נשים. המעבר מהנקבי לזכרי הוליד דורות רבים חדורים פחד מפני הנשי. הכנסייה הכריזה מלחמת חורמה על הנשיות, על מרי כביטוי לאלה ועל האלה עצמה. היא השליטה הרס וטרור על נשים פגאניות אשר כחלק מהדמוניזציה של הנשי הפכו ל"מכשפות". פשען של הנשים באותה תקופה בהיסטוריה היה עצם קיומן וכוחן, העובדה שהמשיכו לסגוד לאלה למרות הדיכוי והעובדה שמרו על הידע העתיק וכישורי הריפוי שלהן, שהיו המדע של אותה תקופה. רוב הנרצחות היו נשים אחרי גיל הפריון, אך גם ילדות לפני גיל התבגרות ונשים עניות – כל הנשים שיופיין, חכמתן וכישוריהן איימו על העליונות הגברית. כל אישה שעסקה בריפוי, שסייעה לשכך כאבים בזמן הלידה או חבשה פצעים, שהקלה על כאבי הבטן של ילד או על סבלה של סבתא ששכבה על ערש דווי, הייתה בסכנת מוות מוחשית, שארבה לה ולמשפחתה. הגברים שחיו באותה תקופה הוציאו את הרפואה והמיילדות מידיהן של הנשים והאינקוויזיציה עשתה הכול כדי להרחיק את המתחרות שלהם.
הרדיפה הכפייתית של הכנסייה את הנשים והאשמתן בכישוף הייתה מבוססת על פחדים וקנאה מעוותת. מכשפות ונשים החזיקו בידיהן הכוח, את ידע הריפוי והקשר ליקום, שהפטריארכיה רצתה לשמר לעצמה. הסגידה לאלה הייתה מנוגדת לגישתה השלילית של הכנסייה. היא גרסה שיש מספיק לכל בני האדם, היא הטיפה להנאה מהחיים, כיבדה את המיניות ואת כוח החיים, את חוק הטבע ואת הנשים. האינקוויזציה זרעה הרס רב ברוב חלקי אירופה במשך שלוש מאות שנה. הרדיפות נמשכו על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית, והיה זה הפרלמנט הקלווניסטי של סקוטלנד, שהכריז ב 1784 על הפסקת ציד המכשפות, לפני כמאתיים ארבעים שנה בלבד". (דיאן שטיין , מתוך הספר "רוחניות האישה")
