האישה באופן טבעי היא התגלמות האהבה עלי אדמות. היא זו שמתפקידה לקרון אהבה מתמדת בכל המצבים, בכל הזמנים ובכל הנסיבות. הסירו מאישה את המעטה של הקורבנות, רחמים עצמיים ומסכנות שזה בסך הכל גוף הכאב המצטבר, תת המודע הקולקטיבי ותמצאו לב פועם, חי שמונח בתוך הרגע הזה באופן ספונטני, מחובר אל הדופק של החיים. מקושר אל כל הדברים החיים, בקשר בל ינתק של אהבה. האישה יכולה לחוות ולהתנסות באהבה כערוץ ישיר. זה נמצא ממש מתחת לאפה מפני שזהו טבעה.
ביירון קייטי, מורה בינלאומית, מפתחת את שיטת "העבודה" אשר השפיעה על מאות אלפי הנשים ביותר משלושים מדינות ברחבי העולם. מלמדת אותנו בספרה "לאהוב את מה שיש" כיצד להפסיק להתווכח עם המציאות ולקבל אותה כמו שהיא כלומר מלמדת אותנו איך לאהוב את הרגע הזה, את העכשיו. היא הבינה שכאשר האמינה שמשהו צריך להיות שונה ממה שהוא באותו רגע (כגון "בעלי צריך לאהוב אותי יותר", ילדי צריכים להעריך אותו") היא סבלה וכאשר לא האמינה במחשבות האלה, היא חשה שלווה. היא הבינה שלא היה זה העולם שגרם לדיכאון שלה, אלא האמונות שלה בנוגע לעולם. בהבזק של תובנה, היא ראתה שניסיונותיה למצוא אושר הם בכיוון ההפוך מזה שיביא לנו אושר: אנו מנסים לשווא לשנות את העולם כך שיתאים למחשבתנו לגבי איך הוא "אמור" להיות. אך אם נטיל ספק במחשבות האלה, וניפגש עם המציאות כפי שהיא, נחווה חופש ואושר שלא יתוארו.
טיפול בתנועה המשלב מיינדפולנס בתנועה
טיפול בתנועה המשלב מיינדפולנס בתנועה מאפשר לנו ללמוד איך לאהוב את מה שיש, לפתח הקשבה עמוקה יותר לעצמנו. להזכיר לנו שאנחנו לא המחשבות והרגשות שלנו. ולמצוא שקט ושלווה בתוכינו.
מה שביירון לא מציינת כמורה היא שהאיכות שהיא מלמדת ומגלמת באופן כל כך מעורר השראה, קיימת בנשים באופן טבעי ולא סתם היא – אישה – מביאה את הלימוד הכל כך משחרר הזה לעולם. כל זמן שאנחנו מחזיקים באמונות אנחנו לא יכולים להישאר ברגע הזה. עולם המחשבות תמיד מתעסק בעבר או בעתיד ואילו אישה אמיתית היא דוממת, נוכחת בהווה ויכולה למשוך את העולם כולו אל תוך העכשיו. ככל שהישות הנשית תתעורר לעצמה היא תאפשר לאנושות לעצור את המרוץ המטורף שבו היא נמצאת ולהתחיל למשוך את הכל לעבר אהבה לרגע הזה, להגיד לכולם לרקוד, להביט אחד בעיני השני ולנשום.
אם ניקח לדוגמא את מערכת החינוך אשר מונהגת ברובה על ידי מחנכות שאף אחת מהן היא לא אישה אמיתית. הן ויתרו על הערך הנשי הנפלא של האהבה לרגע הזה והן מלמדות את הילדים פילוסופיית חיים המנוגדת לכל אינטואיציה טבעית שלהן: "אתם צריכים כל הזמן לרוץ לעבר העתיד. חשוב יותר לנוע מאשר להיות, חשוב יותר להתקדם מאשר לאהוב". תארו לכם עולם שבו המסר השקט שלוחשת התודעה הקולקטיבית על אוזני ילדינו הרכים: "בסופו של דבר, כל מה שחשוב הוא שהרגע הזה יתמלא באהבה. אחרי הכל, כולנו גדלנו היישר אל תוך טראנס קולקטיבי המונחה באכזריות על ידי פסיכולוגית הזמן הגברית: לנוע, לנוע, ואף פעם לא לעצור.
זה לא שאין נשים שגילמו ומגלמות נשיות אמיתיית, נוכחות של אהבה שהיא לעיתים בלתי נתפסת, כמו לדוגמא: אתי הילסום, צעירה הולנדית, אשר כתבה יומן שמתחיל בתיאור התאהבותה בפסיכולוג שלה והופך אט אט, עם כיבוש הולנד על ידי הנאצים, למסע רוחני מדהים של התעוררות במחנה מוות.
אמא תרזה, נזירה אלבנית -קתולית, פעילה הומניטרית ומקימת מסדר המיסיונרים של הצדקה שסייע לעשרות אלפי אנשים. עבודתה, סיועה ההומניטרי ותמיכתה בעניים בכלכותה שבהודו הפכה אותה לאחת מהנשים המפורסמות ביותר בעולם ולסמל לצדיקות ויושר בעיני רבים.
אננדה מואימה וביירון קייטי שכבר הזכרנו. העניין הוא שאותן נשים לא מתייחסות לעובדת היותן נשים ולטענתי ברגע שהאיכות הנשית תהיה מודעת לעצמה אז היא תוכל להביא יותר אור לעולם.
לכן המהפכה החדשה היא להבין שזה הכוח שלנו ,כוח האהבה, כוח שגדול יותר מפצצה אטומית על פני כדור הארץ. אז נשאלת השאלה – איך עושים את זה? איך נותנים לכוח המתפרץ של האהבה בתוכנו לצאת החוצה? או יותר נכון לשאול מה מעכב את הפכתנו לנשים אמיתיות?
חזרה לעמוד נשיות
