בבואנו לחקור מיניות נשית נמצא, כי באיבר מין הנשי צבורים זיכרונות, טראומות ופחדים שהם תוצאה של אלפי שנים של דומיננטיות זכרית אגרסיבית וגם של חיים בתרבות הנוכחית אשר מלמדת את אהובינו להיות אנוכיים בתוך מעשה האהבה. כתוצאה מכך נוצר סוג של עומס פנימי אשר עשוי להתבטא בבלבול ומבוכה, התנהלות מינית מותנית ומרצה, ותחושת ריקנות ועצב המציפה אותנו לאחר האקט המיני.
כל עוד האישה ספוגה בזיכרון הטראומטי של המפגש עם האנרגיה הזכרית היא אינה מצליחה להסיר את מחסום הפחד והיא לא יכולה להיות אישה משוחררת, משהו בה תמיד יהיה קפוץ. דרך הקשבה עמוקה נגלה שהדחף האמיתי שלנו הינו הדחף להיפגש, הדחף לאהוב. כך שבתור התחלה עלינו ללמוד לדרוש לעשות אהבה ולא סקס.
בארי לונג, מורה רוחני וסופר אוסטרלי, חוקר מיניות נשית, כותב בספרו "מעשה האהבה" על כך שתפקידו הראוי של הפין הוא בראש ובראשונה להפיג את המתחים הנשיים שהצטברו בנרתיק. ואחר כך מתחיל ללקט את האנרגיות האלוהיות. כאשר האנרגיות האלוהיות נאספות תכלית מעשה האהבה מוגשמת. האישה שלא כמו הגבר, אינה נוטה לפנטז והיא תחוש בכך בבירור בעת המעשה. בהיענותה לעוצמה ולא לריגוש של הפין – היא חווה דממה עמוקה, נטולת מחשבות ורגשות . שקועה כולה בחיבור ישיר, עצמיותה נעלמת, וגם אם מדי פעם היא שבה להיות ערה למעשיה, הזדהותה עם המעשה הולכת ומצטמצמת עד שהיא נכנסת למצב של התעלות תודעתית. התעלות תודעתית נחווית כמרחב אדיר, כריקות, כחשכה – או מנקודת הראות של הקיום כלא כלום. אבל יש בה ממשות, יש בה איכות של שמחה וסיפוק, ולא ניתן לזכור ממנה דבר.
אצל האישה האקט המיני , הוא אקט של קבלה. אקט של פתיחה טוטאלית, של ויתור על כל ההגנות, ויתור על הפחד מן החוץ , ויתור על הפחד מעוצמה נחדרת, ויתור על כל כיווץ.
המיניות הנשית הא כמו תהום אינסופית של פתיחות. הגבר רק מכניס את הראש וטובל בתוך אוקיאנוס אינסופי, מפחיד כמעט ואז הוא מגלה מה הוא באמת רצה בסקס. הגבר מתמלא בכוח, לא צריך לאבד שום דבר, שוכח את הצורך לשפוך, נעלם מפני שהאישה מלמדת אותו את הכוח שלה, מנחה אותו להעלם אל תוך הדממה ומטעינה אותו מחדש.
אז השאלה הנשאלת איך כנשים אנחנו משחררות את הפחדים והטראומות מתוך איבר המין ומתחילות לבוא במגע עם אותן אנרגיות אלוהיות?
אז לפני שנמשיך בוא נערוך סקירה קצרה לגבי תפיסת האורגזמה והמיניות הנשית עד כה.
פרויד אמר לנו שהאישה הבשלה היא בעלת אורגזמה נרתיקית ועליה לוותר על התעניינותה הילדותית בדגדגן שלה. לעומת זאת קינסי ועוזריו, וצמד החוקרים הנודע מאסטרס וג'ונסון , הבטיחו לנו שהאורגזמה אצל כל הנשים קשורה בדגדגן ושהוא המוקד העיקרי של ההתעוררות הארוטית הנשית.(מתוך הספר נקודת ג'י של אליס ק. לאדאס- בוורלי ויפל וגון ג. פרי)
איך קרה שבמאה העשרים, כאשר לראשונה בהיסטוריה המערבית הפכה המיניות האנושית לנושא לגיטימי למחקר מדעי, החוקרים חלוקים בדעותיהם בחריפות רבה כל כך?
או השאלה המתבקשת איך קרה שכנשים אנחנו צריכים שהמדע יגיד לנו מהי אורגזמה נשית?
שרי הייט, היסטוריונית וחוקרת תרבות ידועה בעולם כולו. מציגה בספרה "דו"ח הייט נשים ואהבה" עדויות סותרות על הרגשתן של נשים לגבי אורגאזמה: "מי שאמר שהאורגאזמה אינה חשובה לאישה היה ללא ספק גבר" לעומת זאת "נשים נמצאות כעת תחת לחץ חזק להפגין ביצוע ולהגיע לאורגאזמה, בייחוד בעת המשגל". נשים אחדות מציינת הייט, מתנגדות בחריפות ללחץ הזה לבצע, אבל קיים גם לחץ חברתי האומר שאישה שיש לה אורגאזמה היא יותר נשית, אישה "אמיתית". עם זאת נשים אחרות הגיעו למסקנה שאורגאזמה בזמן קיום יחסי מין אינה חשובה.
מאיטריי ד. פיונטק, תרפיסטית וסקסולוגית המעבירה סדנאות לנשים ברחבי העולם למעלה מעשרים וחמש שנה. מציינת בספרה "גילוי עוצמתה הנסתרת של המיניות הנשית" את הרחם כמרכז המיני של האישה. נשים רבות מופתעות מאוד מעצם הרעיון, לפיו הרחם משפיע על המיניות הנשית.
הפוטנציאל של הרחם מגיע הרחק מעבר להולדת ילדים, אלא שרוב הנשים לא פיתחו מודעות כלפי הרחם שלהן. במסורת הטאו הרחם נקרא "הארמון השמימי", ומבחינתה של האישה הוא יכול להוות דלת אל גן העדן או דלת אל הגהנום. חושניות היא מצבו הטבעי של הרחם, והוא יכול להיות מקום של חמימות נפלאה וביטחון. אך אם הוא לא נמצא במצב רוח חיובי, ואיננו מהדהד עם החיים, הוא יכול להוות איום רציני על הנשים. אז ננתק את עצמנו ממנו ובאופן בלתי מודע נעשה כל שביכולתנו כדי להימנע מלבוא עמו במגע. במצב כזה של אנרגיה נמוכה הרחם הופך לוואקום סביבתי, וקולט שליליות כמו ספוג. הוא הופך טעון לחלוטין בכל סוג התחושות והרגשות הבלתי נעימים והבלתי מפוענחים. כדי להימנע מלחוש כל זאת, נשים רבות מנתקות עצמן לחלוטין מרחמן, וחיות חיים רדודים ומלאכותיים.
האורגזמה הנשית האמיתית היא לא אורגזמה של הנרתיק או של הדגדגן בכלל. אורגזמה אמיתית מתחילה מהרחם מהמעמקים , כאשר הרחם פתוחה היא גורמת לנרתיק להיפתח. זהו כוח עצום, אף גבר לא היה רוצה להיתקל באישה בעלת אורגזמה רחמית.
***
הנתיב של נשיות חדשה מציע טכניקות רבות עוצמה, כיצד להתחבר אל רחמנו ואל העוצמה הטמונה בתוכו. וכאן למעשה נבחן המקום שלנו כנשים אשר מוכן לוותר על האורגזמה המוכרת והידועה ומוכן לחקור באומץ אורגזמה מסוג חדש, גבוה יותר בדרך לעבר יצירת מיניות חדשה ואנושות חדשה.
