המעבר לשליטה גברית (7000 לפנה"ס ועד עלייתן של הדתות המונותאיסטיות)
בסביבות האלף השביעי לפני הספירה החלו להופיע באזורים הפורים של התרבויות החקלאיות – שבטים נוודים אשר הגיעו מאזורי השוליים של כדור הארץ באותה התקופה – מן המדבריות הצחיחים והאזורים הפחות מיושבים. השבטים האלה הביאו איתם תרבות זכרית שתלטנית ואלימה, ובחלוף השנים צברו כוח ונוכחותם הורגשה יותר ויותר. החל מה5000 לפנה"ס מתועדים (ומדובר בתופעה שהחוקרים מתעדים כמתפרשת על פני כל כדה"א) כשלושה גלים של תקיפות מאסיביות של אותם שבטים עד לכדי הכחדת התרבויות רודפות השלום בסביבות האלף השלישי לפנה"ס.
בספרו מקורות המשפחה, הרכוש הפרטי והמדינה, שראה אור ב-1884, השתמש אנגלס, חוקר מרקסיסט, בעדויות היסטוריות ואנתרופולוגיות כדי להראות את העקבות הראשונים למצב הנחיתות שנכפה, לדעתו, על הנשים. על פי הניתוח שלו, הפער בין נשים לגברים התחיל להיווצר בשלב שבו התחילה החברה לייצר מזון רב יותר ממה שהיתה צריכה בשביל לחיות. משלב זה ואילך, טען אנגלס, כלכל עודף המזון קבוצה קטנה של שליטים שלא היו צריכים עוד לעבוד למחייתם. ומה עשו במקום לעבוד? כבשו שטחים. יחד עם השטחים הכבושים, קיבלו השליטים עוד עבדים. באמצעות העבדים האלה יכלו אדוניהם לייצר עוד מזון ועוד סחורות ולכבוש עוד שטחים. כך טען אנגלס נוצרו אימפריות שסוחרות לא רק במזון אלא גם בעבדים.
באימפריות אלו , מסביר אנגלס, הנשים הוחלפו בשיטת הברטר: נשים תמורת סחורות, נשים תמורת חלקות אדמה. גם הנישואים הפכו לאמצעי לכריתת בריתות בין אויבים ולסידור עניינים אימפריאליים אחרים. ובתוך המשפחה? בתוך המשפחה הפך הבעל, בן המעמד השליט והכובש, להיות הבעלים לא רק של אדמתו, עבדיו ושפחותיו, אלא גם של אשתו. הוא שלט בה באמצעות אספקת המזון, לבוש ובית.
טובי בראונינג מפתחת השיטה "עוצמת הרכות" מסבירה בספרה "איך הפכה האישה לגבר" שעם אובדן הדגם המטריארכלי ועליית השלטון הפטריארכלי ברחבי העולם עוברת הסגידה מהאדמה, לשמים (בהמשך היא תתבטא גם בשאיפה לחלל ולכיבושו). הסגידה לאדמה מנותצת, ולמעשה, כל העולם התחתון מיוחס לשטן ולחטאיו. כך החל הפיצול בין מעלה למטה, בין רוח לחומר, והשינויים השתקפו בכל תחום, דתות שבמרכזן הייתה אמא אדמה, הפכו לאמונות שנסבו סביב אב שבשמים, ובעת שמיליוני התפילות עלו מעלה, נותרו בני האנוש היתומים מאם בעולם של מטה, מבטאים בו את כאבי הפיצול.
קדושת הגוף, שהפך נחות, פינתה את מיקומה להאדרת ה"ראש" השכל, הדעת. השוויוניות הקדומה, נהדפה על ידי ההיררכיה. הוד האומנות והיצירה הומר בהאדרת הכיבוש ובייצור נשק. אינספור מלחמות רעמו בזו אחר זו, וחגיגת החיים הקודמת נכבשה על ידי שלטון המוות והחיים שאחריו. קדושת המיניות הפכה לחטא, שבשורשו האישה (באנגלית חווה היא שורש המילה רוע) ושינוי זה יוליד השלכות שליליות לגברים ולנשים כאחד. בכל המהפך משמעותיות ביותר הן מילות המפתח של הזכרי והנקבי: חוץ ופנים. הכרת האלוהות הפנימית הפכה אסורה. האלוהות הופרדה מבני האדם והוצבה מחוץ להם – למעלה. הפרדה זו סייעה לסמכויות הדתיות והפוליטיות לשלוט באוכלוסייה.
הסגידה לאלה נמשכה עד תקופת תור הזהב של יוון. מבחינת היוונים, הם היו תחילת ההיסטוריה ודבר לא היה לפניהם. מבחינת הנשים – היה זה סופה של ההיסטוריה.
עם המעבר מתרבויות שהעריצו את הנשי, לציוויליזציה שבמרכזה הסגידה לגברי, החל מתעצם הצורך לשלוט בנשים ולהגבילן. עוינות וחשדנות כלפי הישות הנשית הגיעו לשיאן באירופה והתבטאו בציד מכשפות בין המאות ה-14 ל-17 , שבהן הושמדו תשע מיליון נשים. המעבר מהנקבי לזכרי הוליד דורות רבים חדורים פחד מפני הנשי. הכנסייה הכריזה מלחמת חורמה על הנשיות, על מרי כביטוי לאלה ועל האלה עצמה. היא השליטה הרס וטרור על נשים פגאניות אשר כחלק מהדמוניזציה של הנשי הפכו ל"מכשפות". פשען של הנשים באותה תקופה בהיסטוריה היה עצם קיומן וכוחן, העובדה שהמשיכו לסגוד לאלה למרות הדיכוי והעובדה שמרו על הידע העתיק וכישורי הריפוי שלהן, שהיו המדע של אותה תקופה. רוב הנרצחות היו נשים אחרי גיל הפריון, אך גם ילדות לפני גיל התבגרות ונשים עניות – כל הנשים שיופיין, חכמתן וכישוריהן איימו על העליונות הגברית. כל אישה שעסקה בריפוי, שסייעה לשכך כאבים בזמן הלידה או חבשה פצעים, שהקלה על כאבי הבטן של ילד או על סבלה של סבתא ששכבה על ערש דווי, הייתה בסכנת מוות מוחשית, שארבה לה ולמשפחתה. הגברים שחיו באותה תקופה הוציאו את הרפואה והמיילדות מידיהן של הנשים והאינקוויזיציה עשתה הכול כדי להרחיק את המתחרות שלהם.
הרדיפה הכפייתית של הכנסייה את הנשים והאשמתן בכישוף הייתה מבוססת על פחדים וקנאה מעוותת. מכשפות ונשים החזיקו בידיהן הכוח, את ידע הריפוי והקשר ליקום, שהפטריארכיה רצתה לשמר לעצמה. הסגידה לאלה הייתה מנוגדת לגישתה השלילית של הכנסייה. היא גרסה שיש מספיק לכל בני האדם, היא הטיפה להנאה מהחיים, כיבדה את המיניות ואת כוח החיים, את חוק הטבע ואת הנשים. האינקוויזציה זרעה הרס רב ברוב חלקי אירופה במשך שלוש מאות שנה. הרדיפות נמשכו על ידי הכנסייה הפרוטסטנטית, והיה זה הפרלמנט הקלווניסטי של סקוטלנד, שהכריז ב 1784 על הפסקת ציד המכשפות, לפני כמאתיים ארבעים שנה בלבד". (דיאן שטיין , מתוך הספר "רוחניות האישה")
