בואי ללמוד איך לבטא את הרגשות בעזרת טיפול בתנועה
נשים חוו את ההיסטוריה התרבותית מהזווית הנחדרת, הן לא היו אלו שהובילו והוליכו את המאורעות אלא הולכו על ידי חזונם של גברים שכמעט תמיד היו חזקים מהם, שאפתנים מהם. העניין הוא שההיסטוריה האנושית התרבותית היא לא ההיסטוריה של נשים: פשיזם, נאציזם, פילוסופיות, קפיטליזם, קומוניזם וכדומה, הם לא מבנים שקשורים למבנה הנשי.
נשים שייכות לאמא אדמה, ההיסטוריה של הצמחים, בעלי החיים, ההופעה מתוך האדמה, האמהות, מעגל ההריון והלידה הנע במחזוריות טבעית, אינסופית, בלתי פוסקת מושלמת ונפלאה. ההיסטוריה של נשים היא לא היסטוריה של מלחמות ותרבויות.
במהותה הנשיות קרובה לאדמה, היא זקוקה לאדמה כדי להתאזן ולחוות את עצמה.
אישה, כשהיא מרוחקת מהאדמה, מאבדת את עצמיותה.
אחת הדרכים, באמצעותן סירסה חברתנו את הנשיות, היתה ניתוקה של האישה משיוכה לאדמה, האישה מזה אלפי שנים עקורה משורשיה ועל כן חלשה וניתנת לשליטה.
מכיוון שניתק הקשר של האישה מהאישה הקדמונית, התחליף שהיא יצרה לעצמה היא ההיסטוריה של הרגש, ההיסטוריה של הכאב.
היא מרחפת בחלל חסרת שורשים וחווה את עצמה כצופה במאורעות, נגררת בעקבותיהם ורק מגיבה למה שקורה
באמצעות עולמה הרגשי. ולמדנו שהכוח היחיד שיש לנו להשפיע על הגבר הוא דרך תלונה, דיכאון ומניפולציה.
כך נוצר העיוות בגוף הרגשי הנשי אשר מקבע אותנו בעמדה קורבנית ומרירה כלפי החיים.
תחשבו כמה פעמים כנשים במקום לנקוט בפעולה, כתגובה למשהו שמפריע לנו בחרנו בתגובה רגשית, בנסיגה פנימה והסתגרות.
מתוך ייאוש למדנו שהפעולה היחידה שאנחנו יכולות לעשות היא לכאוב.
כמה פעמים ביקשנו שיקשיבו לרגשות שלנו בציפייה שמשהו אחר ייקח את הרגשות האלה ויהפוך אותם לפעולה, במקום לעשות את זה בעצמנו.
אחת הטכניקות המשמעותיות להשתחרר מהגוף הרגשי, היא ללמוד איך לבטא את הרגשות בעזרת טיפול בתנועה.
ברגע שאנחנו נותנות מקום לגוף הרגשי הוא מקבל את תשומת הלב שלנו ואז הוא מוכן להניח לנו, כמו ילד שמבקש תשומת לב,
מבקש שיקשיבו לו ברגע שזה קורה הרגש מניח לנו מתחלף. דרך טיפול בתנועה אנחנו מגלות שהרגשות שלנו גם בתנועה
הם לא סטטיים אנחנו רק צרכים להסכים להיות איתם.
לדוגמה אחת המשתתפות בסדנה סיפרה שבעבר היא היתה חווה עצב ונכנסת להתקפי בכי, שהיו נמשכים לעתים כמה ימים.
להפתעתה אחרי שהיא למדה מיינדפולנס בתנועה, היא למדה להקשיב לרגשות שלה בלי לנתח או לשפוט אותם.
והיום ברגע שעולה עצב או בכי הוא עוצמת עיניים נותנת לעצמה להרגיש אותו זה נמשך כמה דקות וזה נגמר.
היא הבינה שבעבר היא היתה בורחת לראש ולמחשבות ולא באמת מקשיבה לעצב ועכשיו היא רוקדת ומחבקת
אותו ואז הרגש משתנה או מתחלף מבלי שהוא יתקע למשך ימים.
כשהיא אפשרה לעצמה לבטא את הרגשות בעזרת טיפול בתנועה, היא למדה שהרגשות כל הזמן בתנועה וברגע שהיא הרשתה לעצמה להקשיב לרגשות
לבטא אותם אז היא כבר לא מרגישה חסרת אונים מולם.
